במחקר עם הרבה מטלות, יהיה לנו חלק כללי של השיטה, ואז תיאור של כל מטלה. אם יש הרבה מאד מטלות, למשל במחקר נוירופסיכולוגי, לפעמים נעדיף לתאר את כולן או חלקן לא בפרק השיטה אלא בפרק התוצאות, כדי לא לדרוש מהקורא לזכור רשימה עצומה של מטלות.
אם כמות המטלות סבירה, או אם יש ניסוי אחד, נתאר בפרק השיטה. ולפעמים נכניס לפרק השיטה את המטלה העיקרית, ואת השאר נפרט בפרק התוצאות (אפשר לראות דוגמה בתזה של אלה).
מה כולל החלק הכללי של השיטה?
- משתתפים: כמה משתתפים, גיל, מה המאפיינים שלהם.
בפרק זה נציין גם את קריטריון הכללה במחקר (אם צריך, יגיע תיאור המטלות הרלוונטיות).
נציין גם מידע לגבי אישור אתיקה וחתימה על טופס הסכמה. - הליך: תיאור כללי של אופן העברת המטלות. לדוגמה כמה מפגשים היו, באיזה תנאים הועברו, האם היו כללים שנשמרו בכל המטלות, וכו׳.
- ניתוח סטטיסטי: אם יש ניתוח סטטיסטי, או עקרונות של ניתוח, שרלוונטיים לכמה מטלות.
מה כולל התיאור של כל מטלה?
1. שם. אם יש רק ניסוי אחד, לא צריך לתת לו שם. אם יש 2-3 ניסויים, לפעמים פשוט ממספרים אותם. אם יש הרבה (למשל מחקר נוירופסיכולוגי עם הרבה מטלות), כדאי גם לתת לכל אחד שם משמעותי. למה? בגלל 2 סיבות: (1) כי שם טוב מצליח להעביר, ב-2-3 מילים, את המהות המרכזית של הניסוי. (2) כי אם יש שם אנחנו יכולים להתייחס אח”כ לאותו ניסוי במקום אחר בטקסט (בהמשך פרק התוצאות, בדיון) באופן שהקורא יבין ולא, למשל, להתייחס אליו בתור “הניסוי ההוא שתואר בפיסקה השלישית בעמוד 7”.
2. רציונל. מה המטרה של הניסוי הזה? איך הוא הולך לעזור לנו? בהרבה מקרים, ניסוי נועד להכריע בין 2 היפותזות. אם זה המצב, כתבו במדויק מהן אותן 2 היפותזות!
3. פרדיגמה / תיאור כללי של השיטה. עוד לפני שנתחיל להתעסק בכל המוני הפרטים הקטנים של השיטה, כמו כמה פריטים היו ומהם ובאיזה סדר וכו’, עצרו לרגע ותנו לקורא את התמונה הכללית: מהו הרעיון המרכזי בשיטה, מה ה”טריק” בניסוי הזה?
וגם: איך ה”טריק” הזה יעזור להשיג את מטרת הניסוי? בד”כ ממש תכתבו פה ניבוי ספציפי (אם היפותזה א’ נכונה, נצפה לקבל תוצאה X. אם היפותזה ב’ נכונה, נצפה לקבל תוצאה Y). לפעמים הניבוי הזה דורש להבין את המטלה לעומק, במקרה כזה יופיע אחרי התיאור המפורט של השיטה.
שימו לב! זה מאד מפתה לנסות לכתוב גם את הרציונל של המטלה וגם את התיאור הכללי שלה באופן מעורבב באותו משפט או פיסקה. ברוב המקרים זה לא מצליח ויוצא בלגן. קודם כותבים אחד ואז את השני, לא כל כך קריטי באיזה סדר.
4. שיטה מפורטת. אם הניסוי פשוט, זה יהיה ממש קצר – אולי משפט או שניים. לפעמים זה יכול להיות פסקאות רבות. בכל מקרה, השיטה כוללת את האלמנטים הבאים, כמעט תמיד בסדר הזה:
- פריטים / גרויים. כמה פריטים היו, מאיזה סוגים. פרטו את כל המאפיינים הרלוונטיים שלהם. תנו דוגמאות.
- פרוצדורה (הליך): איך הניסוי עבד – מה הנבדק עשה. שימו לב: אנחנו מתארים מה הנבדק עשה, לא מה הוא חשב או מה קרה במוח שלו, כי אנחנו לא יכולים לדעת מה הוא חשב. תיאור ההליך צריך להיות טכני לחלוטין. לתאר מה אמור לקרות במוח של הנבדק תוך כדי הניסוי – זה מצוין וחשוב, אבל זה לא תיאור ההליך אלא הרציונל – וזה הסעיף הבא.
לפעמים יש ניסויים מורכבים, בהם גם צריך להסביר מה המבנה של צעד בודד, וגם איך כל הצעדים “מתחברים” לניסוי השלם. תפרידו: מתארים את ההליך של צעד בודד, ובנפרד את המבנה של הניסוי. - תוך כדי תיאור השיטה, להסביר גם מה הרציונל – למה בחרתן לנהוג כך ולא אחרת. אבל שימו לב: לא לנסות לערבב את תיאור הטכני של ההליך/פריטים עם הרציונל. בדרך כלל זה לא עובד – אתן תסתבכו וזה ייצא לא ברור. מפרידים: קודם מתארים את ההליך/פריטים, ואז את הרציונל (אפשר גם בסדר הפוך, אבל בכל מקרה להפריד). יוצא דופן: אם הרציונל ממש פשוט וקצר, 5-6 מילים, הרבה פעמים אפשר לערבב.
- כמעט תמיד לא טוב להסביר את הרציונל לגבי פרטים שלא נוגעים למטרת הניסוי. לדוגמה – אם הצגתן מספר או מילה למשך חצי שניה, לא צריך להסביר למה דווקא חצי שניה. כמובן, אם הזמן הזה נבחר באופן שרלוונטי למטרת הניסוי – כן תסבירו אותו, אבל בד”כ זה לא המצב.
5. עיבוד נתונים / קידוד טעויות: אם אנחנו מבצעים איזשהו תהליך של עיבוד מקדים לפני ניתוח הנתונים. לדוגמה, במחקרים של חישוב רב-ספרתי יש לנו תהליך די מורכב של עיבוד הנתונים וזיהוי סוגי הטעויות
6. המדדים בהם נשתמש במטלה זו, ומה הם מבטאים.
7. ניתוח סטטיסטי כולל ניבוי מפורט.
כמה הבהרות
מה לתאר בפרק השיטה ומה בפרק התוצאות? תלוי. בעיקרון עדיף בפרק השיטה – כך מקובל ויותר מסודר. אבל יש גם סיבות לתאר דברים בפרק התוצאות. בעיקר 2 אלה:
- יש הרבה מטלות / הרבה פרטים בניתוח, ולא סביר לצפות מהקורא שיזכור אותם מקריאת השיטה לקריאת התוצאות.
- ניתוח התוצאות הוא תהליך ״מתגלגל״ של ניתוח 1 – מסקנות – ניתוח 2 – מסקנות – ניתוח 3 – מסקנות וכו׳ (ולפעמים גם העברת ניסוי נוסף בעקבות מסקנות קודמות). במצב כזה, עד שלא תיארנו את תוצאות ניסוי 1 + ניתוח 1, אין טעם לדבר על ניסוי ההמשך / ניתוח ההמשך, כי לא נוכל לתאר את הרציונל שלהם והקורא לא יבין כלום.
באיזו רמת פירוט לכתוב? לכתוב את כל הפרטים הנחוצים בשביל שהקורא יוכל להריץ ניסוי שקול – כלומר ניסוי שמבחינתכן צפוי לתת אותן תוצאות.
באיזה סדר לכתוב? הסדר הנ״ל הוא הסטנדרט, אבל גם להפעיל היגיון.
מה אם יש הרבה מטלות? נתאר אותן אחת אחת בסדר הגיוני, עם התיאור המלא של כל מטלה. אם יש הרבה מטלות, אפשר וכדאי לקבץ אותן לקבוצות (תתי-פרקים) לפי איזשהו היגיון. אם יש עניינים מתודולוגיים משותפים לכל המטלות, לפעמים נעדיף לכתוב פעם אחת במרוכז, לפעמים לא.
כמה תאוריה ורפרנסים להכניס לפרק השיטה? בגדול – לא מכניסים רקע תיאורטי-קוגניטיבי, לא מכניסים רקע מתודולוגי של הפרדיגמה המרכזית של המחקר שלכן. אלה יופיעו במבוא. כן מכניסים לפרק השיטה רקע מתודולוגי לגבי מטלות ספציפיות שאינן הפרדיגמה המרכזית.