מטרת המבוא
הדבר הראשון שחשוב לשאול את עצמנו: מה בכלל המטרה של המבוא?
למעשה, יש לו יותר ממטרה אחת:
- להסביר למה המחקר חשוב/מעניין: איך הוא הולך לעזור לעולם, מבחינה תיאורטית ו/או יישומית?
- להציג בצורה ברורה את שאלת המחקר, ואת המתודולוגיה הבסיסית של המחקר.
- לתת את הרקע התיאורטי והמתודולוגי שצריך בשביל שאפשר יהיה להבין את הנ״ל ואת שאלות המחקר שלכן.
- ״להרים להנחתה״ לרעיונות מרכזיים שיופיעו בהמשך העבודה.
חשוב כמעט באותה מידה לזכור מה לא המטרה של המבוא: הוא לא נועד לתת סקירה תיאורטית על הנושא (אלא אם כן זה מאמר סקירה).
לכן:
- אין פרק ״סקירת ספרות״. הסקירה משולבת לאורך המבוא ובדיון (ואם צריך – גם בחלקים אחרים של העבודה, למרות שזה פחות נפוץ). סקירת הספרות היא שלב חשוב בתהליך העבודה שלכן, אבל היא לא חלק נפרד בתוצר שלכן.
- כשמצטטים מאמר בסקירה, הדבר החשוב הוא לא מה הם אמרו ומה היה הסיפור שלהם. מה שחשוב זה מדוע אתן חושבות שהמאמר רלוונטי, ובאיזה אופן הוא מקדם את הסיפור שלכן. הסקירה אמורה לשקף את האג׳נדה שלכן, לא את האג׳נדה של כותבי המאמר המצוטט. היא גם לא סקירה ״אובייקטיבית״ – היא מופיעה בקונטקסט של הטענות שלכן.
- כשמצטטים מחקר, לא מתארים את המחקר המצוטט במלואו, וגם לא חייבים להביא את טענות הכותבים במלואן. ייתכן שרק תזכירו בחצי משפט את המסקנה המרכזית שלו (זו דרך מאד נפוצה לצטט). ייתכן שתתייחסו רק לחלק זעיר מהמאמר, שרלוונטי לכן. יכול להיות שתצטטו אותו רק כדי להתנגד אליו, בלי לפרט את הטענות שלו במלואן. ולפעמים רק תזכירו אותו בדרך אגב, כדי שמי שמתעניין יוכל ללכת ולקרוא.
כמובן שעושים את הסלקציה הזאת באופן הוגן: לא מסלפים, ולא מסתירים מידע קריטי. אבל גם לא מספרים משהו רק בגלל שכותבי המאמר המצוטט חשבו שזה חשוב. - גם ברמת הניסוח, הדגש צריך להיות על מה נאמר, לא על מי אמר. אמנם יש מקרים בהם חשוב גם להדגיש מי אמר, אבל המקרים האלה נדירים יחסית. למשל, אם נתייחס למודל שמאד מזוהה עם חוקר מסוים (מודל 3 הייצוגים של דהאן, מודל קריאת מספרים של מקלוסקי, מודל network interference של קמפבל וכו׳).
מבנה
מבנה קלאסי למבוא (נכון, לא מתאים לכל עבודה, אבל זו התחלה טובה):
- רקע: הנושא הכללי וחשיבותו, מה הידע הקיים.
- לזהות את הבעיה: משהו שלא יודעים עדיין, סתירה בידע הקיים, בעיה שצריך לפתור וכו׳.
- מטרת המחקר שלכן (כולל הרקע הרלוונטי לכך). המטרה כמובן אמורה להתייחס לאותה בעיה שזיהיתן בסעיף הקודם. וכמובן: מה יהיה האימפקט הצפוי של המחקר שלכן.
- אם רלוונטי – סקירה מתודולוגית שנדרשת כדי שאפשר יהיה להבין את הפרדיגמה הבסיסית שלכן.
- תיאור כללי של השיטה. בלי פרטים, אבל כן להגיד מה הרעיון הבסיסי במחקר. המטרה היא לא להחליף את פרק השיטה, אלא לתת לקורא מושג כללי מה הולך לקרות בהמשך. במקרים רבים, נוסיף לכאן את הניבויים המרכזיים (אם התוצאה תהיה X, נוכל להסיק Y) כדי להראות שוב, באופן מאד שקוף, את האימפקט הצפוי של המחקר.
כמובן שהעסק יותר מורכב כי במקביל לנ״ל, המבוא גם כתוב בתור ״מעגלים מתכנסים״, שהולכים ומתמקדים יותר ויותר בנושא. לפעמים תסדרו את המבוא לפי הסעיפים הנ״ל, ובתוך כל סעיף יהיו מעגלים מתכנסים. לפעמים תסדרו את המבוא מעגל אחרי מעגל, ובתוך כל מעגל תתארו את סעיפים 1-3.
אם המחקר שלנו משלב כמה נושאים תיאורטיים, זה נהיה עוד יותר מסובך: צריך להחליט באיזה מהם לדון קודם, איך לשלב אותם.