פורמט: הטקסט

ניסוח

• • לכתוב הרבה תוכן במעט מילים! ולקצר לקצר לקצר. כותבים, ואז עוברים שוב ומזיזים ומוחקים, מזיזים ומוחקים, מזיזים ומוחקים.
  • אם 2 משפטים מציגים רעיונות דומים, כדאי לנסח אותם בטרמינולוגיה דומה ובמבנה תחבירי דומה. זה הופך את ההקבלה להיות “שקופה” יותר. כנ”ל משפטים שמנגידים 2 רעיונות זה מול זה.
  • כשמדברים ברמה האופרציונלית (שיטה, ממצאים) – בלשון עבר. כשמדברים על תהליכים קוגניטיביים שהמשתתפים הספציפיים עשו במחקר הספציפי – בלשון עבר. כשמעלים טענות קוגניטיביות כלליות – בלשון הווה. היפותזות – בלשון עתיד (למשל “נצפה שהמשתתף יעשה כך וכך”).
  • להיזהר מהמילים ״זה״, ״זאת״, ״ההוא״ וכו׳ (כינויים רומזים). אם משתמשים בהן לקשר בין 2 חלקי משפט, זה בד״כ סבבה. אם משתמשים בהן כדי להתייחס לרעיון שהופיע במשפט קודם, או בפיסקה קודמת – כמעט תמיד תגלו שהכנסתן ערפול או דו-משמעות.
  • לא לכתוב משפטים שלא אומרים כלום, או שאומרים את המובן-מאליו שכולם יודעים, או שחוזרים על המשפט הקודם במילים אחרות. לא, זו לא בדיחה, לכולנו יש נטייה לכתוב משפטים שלא אומרים כלום, וכשאנחנו בתחילת דרכנו כחוקרים – אפילו הרבה מהם! הנה כמה דוגמאות (המצאתי לבד, אבל תאמינו לי שראיתי הרבה דוגמאות שדומות לזה):
    • המודל לקריאת מספרים של מקלוסקי מתאר את התהליכים הקוגניטיביים המעורבים בקריאת מספרים.
      מובן מאליו שהוא מתאר אותם, הרי זה מה שמודל קוגניטיבי עושה – מתאר תהליכים קוגינטיביים.
    • מחקרים רבים על קריאת מספרים הראו מגוון דיסוציאציות בין מנגנונים שונים שקשורים לקריאה.
      יש פה ״נפנופי ידיים״, אבל אפס מידע קונקרטי.
    • המחקר הראה שמשתתפים שונים הראו דפוסי תוצאות שונים.
      אם המטרה של המשפט הזה היתה רק להצביע על הטרוגניות בין המשתתפים, בלי להתייחס לתוכן ההטרוגניות – המשפט אכן אומר משהו (ועדיין סביר שאפשר לשפר). אבל אם זה ניסיון לדבר על דפוסי תוצאות ספציפיים – אין פה שום מידע.
    • מטלת קריאת מספרים בקול: במטלה זו המשתתפים קראו בקול מספרים שהוצגו להם.
      מה למדנו מהמשפט השני, שלא ידענו כבר מהמשפט הראשון?
  • אחרי שמנסחים, מחפשים את כל הדברים שכתבנו פעמיים. לא מצאתן? סימן שלא חיפשתן מספיק טוב.
    • מחפשים כל מקום שכתבנו ״כלומר״ או ״במילים אחרות״ או משהו דומה. בדרך כלל תגלו שלא היה צריך שני הסברים, ואפשר להשאיר את הטוב מביניהם או למזג אותם.
    • מחפשים חזרות בגלל ״זיגזג״ במבנה – כלומר, משפט שאומר רעיון א׳, אחריו משפט או כמה משפטים שאומרים רעיון ב׳, ואז עוד משפט שחוזר על רעיון א׳.
  • משתמשים ב-AI בשביל לשפר את הטקסט. אם המטרה היא לשפר ניסוח, כדאי לתת לו פיסקה אחת בכל פעם, לא את הטקסט המלא, וכמובן להשתמש בהצעות שלו בתור הצעה, לא בתור גירסה סופית.

יש עוד כמה טיפים לניסוח בהסבר לגבי טעויות נפוצות.

טרמינולוגיה מדעית

טרמינולוגיה היא נושא סופר-חשוב. לכאורה, אפשר היה לחשוב שזה סתם עניין של ניסוח. אבל זה ממש לא: טרמינולוגיה מדויקת היא מה שמאפשר לנו ליצור הגדרות תיאורטיות ואופרציונליות ברורות לגבי תחום מסוים. הטרמינולוגיה היא לא ״רק ניסוח״ – היא קובעת את הכללים הבסיסיים ביותר לגבי איך אנחנו חושבים על נושא מסוים. טרמינולוגיה מדויקת ועקבית היא גם מה שמאפשר לקורא להבין בדיוק (ולא רק בערך) למה אנחנו מתכוונים.

• ״טרמינולוגיה״ זה כמעט כל דבר – שמות של מטלות, של מדדים, של תהליכים קוגניטיביים, של רעיון תיאורטי, של טכניקות סטטיסטיות, ועוד ועוד.
• השתמשו בטרמינולוגיה סטנדרטית. אם כבר יש מונח קיים לגבי משהו – השתמשו בו, ולא במונח דומה או אפילו במילה נרדפת.
• להיות עקביים במונחים. לא להשתמש ב-2 מונחים נרדפים לתאר אותו דבר.
• אם מצאנו את עצמנו ״מתפתלים״ בניסוח, ונאלצים להסביר איזשהו רעיון בניסוח ארוך ומורכב – במקרים רבים זה אינדיקציה לכך שחסרה לנו מילה כדי לתאר איזשהו מושג בסיסי. זה הזמן לשקול אם כדאי להמציא מושג חדש. לפעמים יהיה מדובר מדובר במושג חשוב שאמור להישאר, ולפעמים – הגדרה טנטטיבית של מושג, רק לצורך הסבר ספציפי.
• טרמינולוגיה שאינה מובנת מאליה: אם צריך את המונח רק פעם-פעמיים, בד”כ עדיף לוותר עליו. אם צריך אותו הרבה – להקפיד להגדיר אותו במדויק בשימוש הראשון, ולהזכיר בשימוש השני-שלישי ולפי הצורך – גם אם לא התייחסתן אליו כבר כמה עמודים.

בחירת מילים

בבקשה בבקשה בבקשה – תכתבו בשפה פשוטה!

למה זה חשוב? במקום שאני אענה על זה, ראו את התשובה של איש הרבה יותר חכם ממני. אפילו בלי קשר למדע ותזה ודוקטורט, אני ממש ממליץ לקחת כמה דקות ולקרוא.

כמה דוגמאות לגבי מה זה אומר לכתוב פשוט:

• לא “במחקרנו” אלא ״במחקר זה״ או ״במחקר הנוכחי״.
• לא לנסות “להתייפייף” בניסוחים. זה לא מרשים אלא להיפך. כתבו קצר ופשוט. במקום “אינו” כתבו “לא”. במקום “על שום כך” כתבו “לכן”. במקום “אשר” כתבו “ש”. במקום “על מנת” – “כדי”.
  ובעניין זה: הצורות “בכדי”, “מכיוון”, “במידה ו” אינן תקניות בעברית. אומרים “כדי”, “כיוון”, “אם”.
• המילה ״אינו״ לא עושה רושם יותר טוב מ״לא״. אם כבר, להיפך.
  וגם – המילים האלה לא נרדפות: בניגוד ל”לא”, המילה “אינו” היא פועל, לכן לא יכולה להצטרף לפועל שמגיע אחריה. פועל בעבר/עתיד (“אינו הסביר”) זו ממש טעות. פועל בהווה (“אינו מסביר”) אפשר, אבל עדיף “לא מסביר”.
  תכלס, כמעט תמיד השימוש ב”אינו” במקום “לא” אינו מועיל, כלומר לא מועיל, אלא מזיק.

עניינים אחרים של בחירת מילים:

• כותבים בלשון “אנחנו”.
• לא ״נבדקים״ אלא ״משתתפים״.

וכמה דברים ספציפיים לגבי מילות יחס. אלה מילים קצרות, אבל הן מאד משפיעות על המשמעות והסגנון של הטקסט.

• בלי מילות יחס מיותרות. למשל, לא מתחילים משפט ב-“כך,”.
• לעומת זאת, הקפידו להשתמש במילות יחס כדי לחבר סדרת אמירות למבנה לוגי אחד קוהרנטי. לדוגמה, אם הסברנו משהו ועכשיו כותבים דוגמה, נתחיל את המשפט במילה ״לדוגמה״.
  עוד דוגמה: אם מדווחים על ממצאים ב-2 תנאים שהיו שונים זה מזה, אפשר להכניס ביניהם מילת ניגוד כמו ״לעומת זאת״, ״בניגוד לכך״ וכו׳. למשל: ״בתנאי א׳ מצאנו X. בניגוד לכך, בתנאי ב׳ מצאנו Y״.
  אפשר להוסיף ולשכלל: אם ההבדל שמצאנו בין תנאי א׳ לתנאי ב׳ תואם את ההשערות שלנו, אפשר לכתוב ״בניגוד לכך, ובהתאם להשערה, בתנאי ב׳ מצאנו Y״.
• חלק ממילות היחס, למרות שהן מאד קצרות, נושאות איתן משמעות כבדה. למשל, אם אנחנו כותבים ״אבל״, ״לעומת זאת״ – אנחנו מצביעים על ניגוד שאינו מובן מאליו. מהניסוח הזה משתמע שיש פה עניין מהותי שדורש הסבר. באופן דומה, אם אנחנו כותבים ״רק 5״, משתמע שציפינו שיהיו יותר מחמישה, ושוב – יש פה סוג של הפתעה שדורשת הסבר.
  השתמשו במילים כאלה כשצריך (כדי ״להרים״ / להדגיש), והקפידו להימנע משימוש מיותר בהן.

פיסוק

• נטייה של הרבה סטודנטיות: בסוף משפט לשים פסיק במקום נקודה. שימו לב.
• בכתיבה מדעית אנחנו כותבים משפטים קצרים יותר ממה שנהוג בכתיבה ספרותית. התוכן עצמו מספיק מסובך, אל תכבידו גם עם התחביר.
• בעברית, כמעט כל סימני הפיסוק צמודים למילה הקודמת ויש אחריהם רווח. מקף לא: או שיש לו רווח בשני הצדדים (מקף מפריד), או שאין בכלל (מקף מחבר, כמו בסמיכות). אין אופציה שלישית.

איך לפרמט את הטקסט

• רווח 1.5, יישור לשני הצדדים (justify).
• רפרנסים באנגלית בטקסט בעברית: להקפיד שהסוגריים מופיעים כמו שצריך. לסדר מעברי שורה כך שלא ייצאו באמצע הרפרנס למאמר.
• סדרו את הטקסט כך שיהיה נעים לעין. הקפידו על אחידות – בפונטים, בטבלאות וכו׳.
• סיימתן לכתוב, לעשות הגהה והכל? חפשו רווחים כפולים, שורות שנחתכות במקום לא מתאים וכו׳.

השתמשו ביכולות של Word כדי לחסוך עבודה / טעויות

למדו להשתמש ביכולות של Word. אלה לא דברים מסובכים – כל אחד מהם ידרוש מכן השקעה של חצי שעת למידה, ויחסוך לכן יותר זמן בהמשך.

הדברים הבסיסיים הם לא אופציונליים אלא ממש חובה לדעת:

• בדיקת איות אוטומטית. הכי מבעס: לקבל עבודה מסטודנט.ית בסמינר, עם מלא שגיאות כתיב שמסומנות באדום ב-word.
  אגב, word יודע גם לבדוק תחביר, אבל יש תוכנות יותר טובות, אפילו חינמיות, שעושות את זה (למשל grammarly).
• עיצוב פיסקה.
• מספור אוטומטי של פרקים ותתי-פרקים.

ויש כמה יכולות מתקדמות יותר – לא חובה, אבל אני מאד ממליץ ללמוד גם את אלה:

• סגנונות (Styles): למדו איך לשנות את heading 1, heading 2, … כדי שהכותרות ייראו כמו שאתן רוצות.
• למתקדמים: מספור אוטומטי של תרשימים / טבלאות.

רפרנסים

תשתמשו בתוכנת רפרנסים! למשל Zotero.