עיצוב התרשים
- כלל בסיס בתרשימים וטבלאות: less is more. כמה שפחות דיו על הדף – כך התרשים ייראה יותר טוב, ויהיה קל יותר לקרוא אותו כי יש פחות ״רעש ויזואלי״.
- פונט רגיל או bold? רגיל (אלא אם כן חשוב לכן להדגיש מילה ספציפית).
- טבלה עם קווים (בין הטורים/שורות) או בלי? בלי. (אבל שמים קו אופקי מתחת לשורת הכותרת, כי זה מבחין אותה, ובראש+תחתית הטבלה כדי לתחום).
- הקו בגרף – עבה או דק? דק (אבל אם כן רצינו להדגיש קו ספציפי: עבה)
- תיבת טקסט עם צבע רקע או עם רקע לבן? לבן.
- בגרף בו ציר ה-Y הוא אחוזי טעויות, ושמנו קוי רקע אופקיים – לשים כל 5% או כל 10%? כל 10% (אבל 5% אם זה עוזר לקרוא את הגרף ברמת הדיוק הנדרשת).
- להקיף את התרשים במלבן? לא.
- תרשים גדול או קטן? קטן (אבל לא קטן מדי).
בקיצור – משאירים רק את האלמנטים שיש להם ערך.
- מכינים את התרשימים (כולל גרפים) ב-powerpoint, לא ב-word ולא באקסל. בד״כ תכינו אותם תוך כדי ניתוח הממצאים, עוד לפני שתתחילו לכתוב את פרק התוצאות.
- כשאפשר וצריך, להשתמש בצבעים כדי להעביר מידע. באותו תרשים הצבע ישמש רק להעברת המידע הספציפי, לא למטרות קישוט.
אם לצבע אין תפקיד פונקציונלי – באופן אישי אני מעדיף שחור לבן או צבע אחיד, אבל זה כבר עניין של טעם.
טקסט ותוכן
- מתחת לתרשים – כותרת, בפונט שונה מהטקסט, יישור לימין, מתחילה ב״תרשים 1.״, ריווח רגיל בין השורות (לא 1.5). אין כותרת בראש התרשים.
- מה כותבים בכותרת? יש לכך גישות שונות. הגישה המינימליסטית אומרת – כותרת קצרה שאומרת מה המידע שיש בתרשים. אני אישית יותר אוהב כותרות עם קצת יותר פירוט. היתרון של כותרות כאלה הוא שאם הן כתובות היטב, הן מאפשרות ״קריאה מרפרפת של המאמר/התזה, כלומר: אפשר להבין פחות או יותר את התרשימים רק מתוך קריאת הכותרת, גם בלי לקרוא את הטקסט המלא.
כותרת מפורטת מתארת קודם כל מה יש בתרשים, ואח”כ מפנה את תשומת הלב לממצאים המעניינים ומשמעותם. זה גם עוזר לקרוא קריאה מרפרפת, וגם יעזור להפנות את תשומת הלב של הקורא.ת לדבר החשוב. - תמיד כתוב הסבר על ציר X ועל ציר Y. לדעתכן זה מובן מאליו, ואין צורך? אתן טועות, תכתבו בכל זאת.
- לשים מקרא אם צריך.